אור עליון פשוט

כל בוקר הוא מתעורר אתי-

השותף הבלתי רצוי.

האורח הבלתי קרוא.

כבר למדתי להגיד לו –

לך!

תבוא מחר.

לא עכשיו, לא פנויה כרגע.

הוא תמיד חופר לי

כמה אני לא משהו

כמה החיים שלי דהויים,

והוא מראה לי, עם הוכחות,

כמה חסר, כל כך הרבה,

הוא מספר לי ששכחו אותי,

שאני לא ממש אהובה,

אולי גם קצת מיותרת,

ועוד כל מיני דברים שקשה להעלות על הכתב.

ולפעמים הוא בכלל לא צריך לדבר.

הוא פשוט לוחץ על כפתור סמוי

של עצב או דכדוך או פחד.

ולא מגלה לי למה.

והוא סוג של גאון

כי לכל טענה שלי כנגד, תהיה לו אחרת, משכנעת פי כמה.

גם על אדן החלון הגדול שלי, יש לו כורסא מרווחת,

הוא אוהב לשבת שם,

ולהצביע לי על הזוהר המנצנץ והמושלם

של העולם שבחוץ,

ועל כמה שאני חיוורת, לעומתו,

ומקופחת,

כל כך מקופחת.

בימים טובים, כשאני עולה על המסלול הנכון,

לוקחת לי שניה לזהות שעכשיו זה הוא שמדבר

ואז מיד אומרת לו

סתום!

בלי לפרט, בלי לנמק,

פשוט סתום.

מההלם, הוא באמת משתתק לרגע.

זה עובד ככה –

יום טוב, שאני מצליחה להשתיק אותו,

מביא איתו בד"כ עוד אחד.

ולהפך.

תחת האור שמאיר בעוז,

קל לראות את השקרים של הברנש.

הסכנה היא דווקא בלילות החשוכים,

שבהם קל יותר להאמין לו.

בפרשת השבוע, פרשת בלק, בלעם נקרא לקלל.

איך יקלל? מאיפה כוחות הכישוף העצומים שלו לקלל?

 אומרים שהרמה הנבואית שלו הייתה כדרגתו של משה.

רק לצד הטומאה.

הוא עבד בשירות כוחות האופל.

מאיפה היו לו כוחות לקלל?

הוא הכיר מקרוב ממש את החורים השחורים.

הוא ידע ליצור מהם מציאות. רק לטובת הצד השחור.

הוא חשב שאם יפנה לראות, ראיה אקטיבית,

את הפגמים והחטאים של עם ישראל,

נקודת המבט הזו,

שמגדילה את החור השחור, את ההעדר,

נקודה זו יכולה להביא לתבוסתם.

ואכן לעם ישראל היו פגמים רבים

כל כך הרבה חטאים של קטנוניות, צרות עין וחוסר אמונה,

אכלו לי שתו לי,

בו בזמן שהם שרויים תחת ענני הכבוד.

ממש מביך.

לא היה קשה למצוא בהם פגמים.

אבל

בלעם לא מצליח לקלל.

הכישוף שלו לא עובד.

למה?

הוא היה אשף ה'עין רעה'. זה היה כוחו.

כמו מנטור שמחולל תודעת שפע אצל לקוחותיו,

כך בלעם היה מנטור, אבל לצד ההפוך, צד החושך, הטומאה וההרס.

בימי פעם,

הם ידעו קצת יותר ממה שאנחנו יודעים היום.

מלך שרצה להביא לתבוסת המחנה הנגדי, היה קורא למכשף (בלעם)

לקלל אותם, מתוך ידיעה

שכאשר מניחים את המבט על החושך ומתמקדים בו,

הוא הופך להיות בור שבולע את כל היש והטוב והאור לתוכו.

אבל הפעם לא הצליח לו, לבלעם.

למה?

כי משהו אחד הסתתר מעיניו.

זה נכון שיש הרבה 'חורים שחורים'

בהתנהלות של עם ישראל.

אבל

מתחת לכל השחור

יש אור גדול.

הרבה אור.

אור אינסוף.

אור של אהבה בלתי תלויה

אור של רחמים וחמלה.

אור שצמצם עצמו, כביכול,

לפני הבריאה,

על מנת שיתרחש כאן סיפור, או סרט, עלילה, של טוב ורע,

שתהיה יצירה, שתהיה בחירה.

שיצור אנוש יוכל בכל רגע נתון,

לעבוד בשירות אותו האור הזה,

ולתת לו לבקוע מן החושך.

כי יש חוק

כשהאור בוקע מן החושך

 הוא גדול ומנצנץ, לאין ערוך

מאשר האור שהיה לפני החושך.

סוג של השבחה.

האור הזה קורן מתוך כל נפש יהודית

ועל אחת כמה וכמה

כשהנפשות האלו שרויות יחד, באחדות.

בורא עולם רואה אל תוך הנשמות, אל תוך המהות

הוא לא מתרגש מחטאים, ושכבות של קליפות.

הוא לא נותן לבלעם לקלל.

הרצון לקלל מוציא ממנו בסופו של דבר

ברכות יפהפיות לעם הנצח:

"עם כלביא יקום

וכארי יתנשא"

הוא אומר שם, אי אז,

ומכוון ממש להיום.

דרך כוכב ליעקב, הוא לוחש באין רצון,

ומתכוון לתודעת המשיח שתבוא ותאיר את השמיים,

כמו כוכב.

ובכן, איך כל זה נוגע אלי,

ולמנוול שמתעורר אתי כל בוקר?

כל זה מזכיר לי מי הוא ומה הוא, ואיך אני יכולה עליו.

ואז אני אומרת לו ככה:

יה, חביבי,

אתה לא סוף הסיפור. גם לא ההתחלה.

אתה אמנם מאד משכנע, לעיתים,

שהמציאות היא בעיקר חושך. וחסר. ואין.

אתה יודע להרוס ולהחריב.

ותכל'ס, עושה את זה לא רע.

אבל אני, והנפש האלוקית שבי

יודעות סוד גדול מאד,

שאתה לא יודע.

מתחת למקום שאתה עומד,

ומתחת לכורסא המרופדת שלך,

ישנו אור גדול

שקדם לך,

ויהיה כאן אחריך.

אני אוחזת באור הזה.

האמת, שככל שאנחנו מתקרבים לתודעת משיח

האור הזה הולך ונהיה יותר מורגש.

אין לך סיכוי עליו.

מצטערת לומר.

אתה רק ע. במאי. לא בימאי ראשי.

אמנם יש לך הרבה סמכויות,

וגם, הרבה שנים נתתי לך מקום של כבוד,

גידלתי ורוממתי אותך, בלי משים,

אבל,

היום אני יודעת,

יש אחד מעליך.

והוא בתוכי. ומעלי.

אני הולכת אליו.

אני מדברת אתו.

אני מבקשת ממנו שיעזור לי מולך .

למעשה,

אין לי כאן הרבה שליטה , בחיים האלו,

זולת

שתי עיני

שמחליטות בכל רגע נתון

למי להקשיב.

והבוקר הזה,

תודה לאל עליון בורא עולם,

אני בוחרת להקשיב לטוב.

לראות את האור.

מה יהיה מחר?

לא יודעת.

ה' יהא בעזרי.

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,

היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות.

ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל,

אלא היה הכל ממולא מן אור אינסוף פשוט

(האר"י הקדוש)