מלחמה, גרסת הלונה פארק.

אולי אשמע הזויה,

אבל אני מרגישה בתוך לונה פארק ענק של בורא עולם,

אם אני רוצה להנות, ואני רוצה,

זה בדיוק הזמן לשחרר שליטה,

לתת לו לנהל את המהלכים

לעשות את ההשתדלות הנצרכת מצדי, ואז

לשבת עם כוס קפה, לראות איך הוא מעיף אותי, אותנו,

תוך כדי שמירה הדוקה

בהשגחה פרטית,

אל חווית אקסטרים.

הכי כיף בלונה פארק זה לעוף על הגלים של הפחד, אם וכאשר מתעורר,

להסכים ליפול אל זרועותיו המושטות,

ולשבת לצפות בפירוטכניקה המטורפת שלו.

להיות בתוכו ממש.

מניסיון, כשנמצאים בחוויה הזו, מתחוללים ניסים.

ואם כולנו נאחז בה יחד,

אז בכלל.

ישועת ה' כהרף עין.

מה זה הרף עין?

כשאנחנו מרפים מהעין הרגילה שלנו, הטבעית, זו שמקשיבה לחדשות, ומאמינה להן,

זה הסיפור שמסופר אצלנו בפנים, שהוא תמיד סופי ומוגבל.

להרפות מתפיסת העין הצרה שלי,

לטובת האינסוף.

או אז מגיעה הישועה