מר דכדוך

כל היום ניהלתי משא ומתן עם מר דכדוך,

שהתעורר יחד אתי בבוקר.

הוא תמיד מגיע עם פרוץ החורף.

לך מפה, אני לא רוצה אותך.

לך מפה, החיים יפים.

לך מפה, אתה שקרן, אנלא מאמינה לאף מילה שלך.

לך מפה, מכירה כבר את כל הסיפורים שלך.

אבל לא הייתה לו שום כוונה ללכת.

והוא חפר וחפר, עד זוב דם.

אני סוגרת לו דלת. הוא נכנס בחלון.

סוגרת חלון. נכנס בחריץ.

עד שאמרתי לו,

'תה יודע מה, פסדר, תישאר.

הנה יש לך כאן חדר. רק שלך. טוב?

ואני אמשיך בשלי.

יש לי עוד חלקי חיים, יפים יותר,

יש לי לסיים היום את השלב האחרון של החנוכיות,

שזה הכי כיף שיש.

וגם להזמין מבית הדפוס מגנטים חדשים, ומדבקות , ואריחים.

שזה ח'תכת הפקה, אבל גם חגיגה.

אתה יודע מה,

איזה קטע,

אני יכולה להנות אפילו שאתה כאן, קרוב.

אפילו להנות מאד.

שומע?

איפה אתה?

הלכת???