קרה לך משהו מבאס?

צנח לך הלב לרגע? קיבלת בשורה לא משמחת? קחי לך שניה להגיד (מזמור ל) תודה. כי אמונה היא מערכת יחסים לכל דבר. כשיש בעיה, לכאורה, זה הזמן להיפגש, לעלות מדרגה.

לפני כמה שבועות נטרקה לי דלת משמעותית שמאד רציתי שתיפתח. שמתי מוזיקה והתחלתי לרקוד. במהלך הריקוד שמעתי את עצמי אומרת לו, אבא, רציתי את זה מאד אבל לא פתחת, או לפחות לא עכשיו. אין לי מושג למה, אבל יודעת שזה לטובתי. תודה אבא, על זה. ובכלל, מה זה משנה. כך או כך, אבא, אני אתך. מה שתעשה. מה שתביא, ומה שלא. שומע? אני אתך. בוחרת להיות אתך. אני יודעת שמה שהבאת עלי עכשיו, הוא רק למען אגדל, אליך, אל קרבתך. רקדתי ובכיתי. בכיתי ורקדתי. כי פתאום, להיות במחיצתו, הייתה המתיקות הכי גדולה שיכולה להיות, וכבר לא היה משנה לי בכלל, איזו דלת נסגרה, ואיזו תיפתח.

ואגב, נחשו מה? אותה הדלת נפתחה לרווחה, כעבור שבוע.