הרבה שנים, יותר מדי ,
שהייתי מלקטת מהעולם שיטות שונות
על מנת להצמיח לי כנפיים,
שאוכל לעלות מכל מיני מקומות נמוכים
שהאני שלי שהה בהם.
היום כשאני מתבוננת על זה, אני יודעת
שזה היה כמו פול גז,
אבל על ניוטרל.
את התפארת שלי חיפשתי במקומות הלא נכונים.
מקומות שהגישו לי אותה באריזה יפה ,
וכשם שהגישו, כך גם תבעו בחזרה,
בריבית דריבית.
היום אני יודעת
שהזכות להיות תפארת
כלומר,
שלמה ושמחה,
שלמה ומאירה,
היא אך ורק בחיבור אל אור הבורא יתברך,
ואל הדרך שהנחיל לנו.
מתוך התבטלות שאני מבטלת, או מחברת,
את צד הימין שבי עם צד השמאל
אל משהו שלישי
גדול משניהם,
ממקומות שאני מוותרת, לעיתים,
על איזורי הנוחות
מתוך הבנה שיש משהו גדול מזה
שלא מסתכם רק במימוש האישי שלי.
גיליתי, שזה מאד משעמם לעסוק רק
במימוש האישי שלי.
ושדווקא,
כשאני מוותרת עליו לרגע,
לטובת משהו גדול יותר
הוא מגיע, במלוא תפארתו, בלי שהתכוונתי.
ואיתו מגיע אושר,
שאי אפשר להסביר אותו במילים.
היום אני מוצאת את עצמי נזהרת, קצת מפחדת
מההנחיות שנותן לי האני הנמוך שלי
שעובד רק בשירות עצמו.
למודת ניסיון.
ולמה אני כותבת את כל זה?
כי הגענו לתפארת שבתפארת.
בריח התיכון של כל הספירות, ושל הקיום.
על מה מתבססת התפארת?
על אורו של השם יתברך
שזורח עלינו.
בברכות השחר אנחנו מברכים -
"עוטר ישראל בתפארה"
כמו כתר של תפארת שמניח עלינו.
על כולנו יחד. ועל כל אחד בפני עצמו.
מכוח זה נפעל היום בעולם,
מפוארים ומפארים,
התפארות אמיתית, ברת קיימא,
שנותנת פירות.
מכוח אור השם יתברך עלינו
נבוא היום לראות את תפארת עצמנו,
את תפארת הבורא,
ואת תפארת הבריות.
זה יום להלל ולפאר כל מי שנקרה בדרכי
קטן כגדול.
לראות באמת את היופי שלו
ואם קשה,
אז לחפש,
ולמצוא.
שיהיה לנו יום תפארת!!!
