**פוסט שייבאתי מהדף הפרטי שלי בפייסבוק, כי מצאתי אותו רלוונטי גם לכאן:
אתמול שאלתי באחת מהקבוצות העסקיות שאני חברה בהן, איך להשבית את האתר שלי בשישי- שבת. ואלו היו חלק מהתגובות:
"פוסט אחד ההזויים" "למה לכפות משהו כלכך פרימיטיבי כמו הדת על משהו מודרני כמו האינטרנט.. לא הולך ביחד" "אין סוף לצביעות הזאת" ועוד. ומה שכאב לי מאד, שלא מדובר בהזוי או שניים, כי הם גם קיבלו על זה לייקים. אמנם מעט. אבל מספיק בשביל שאעלה על זה פוסט.
ומאד לא היה לי נעים להרגיש כמו יהודיה בגרמניה 1940, אז אמרתי לעצמי, בואי נלך עם זה קדימה. לימונדה מלימון וכ'.
תגובות נוספות של אנשים קצת יותר שפויים, וטובי כוונות, היו- שלא כדאי לי להשבית את האתר ליממה, כי זה יפגע בחשיפה שלי וימנע ממני לקוחות והכנסות, בסופו של דבר. ודווקא אליהם ואל שכמותם אני הכי רוצה לכתוב.
אז הרשו לי לספר לכם כמה דברים על עצמי. (ותודה לאותו אחד שהשנאה מפעפעת בליבו, בעיקר לעצמו, שהביא אותי להעז ולכתוב את הדברים האלו. )
אני אוהבת את העבודה שלי. אוהבת לכתוב ולפרסם ולהביא לקוחות ששמחים מהיצירה שלי. אוהבת ליצור ולצייר ולמסגר ולקשט את העולם הזה בצבעים. אוהבת שההצלחה מאירה לי פנים. אוהבת שיש לי כסף למה שאני באמת רוצה וצריכה. אוהבת להתגבר על מכשולים שנראים בלתי עבירים בשבילי. אוהבת לראות את הקשר בין העשייה שלי להצלחות הגשמיות. (=קוראים לזה שליטה).
אבל. יותר מכל אלו אני אוהבת את בורא עולם שהוא זה שנתן לי את העבודה הזו שבחלומות הכי רחוקים שלי לא הייתי יכולה לדמיין שתהיה לי. שהוא זה שמכניס לי כל שקל. כל אגורה. שהוא זה שעומד מאחורי כל ההצלחות שלי, ויעידו על כך כל הכישלונות שלי. שהוא זה ששותל אצלי כל חלקיק רעיון והשראה, יצירתי ועסקי כאחד. שהוא זה שמזיז לי את הידיים והרגליים, אשכרה. לא יכולה לנשום בלעדיו. ותעיד על כך חברתנו קורונה. לא יודעת מה עושים כאן אנשים שלא רואים את זה. איך הם שורדים.
אז יש פוסטים, דף נחיתה, לידים, SEO, קמפיינים, ועוד אינסוף מילים שכאלו. (תודה לאל כבר למדתי להבין חלק מהם) ויש את מקור השפע. מקור השפע הוא לא עוד קמפיין עסקי, ולא חשיפה 24/7 באינטרנט. על מקור השפע נכתבו וייכתבו ספרים. ולא אלאה אתכם כאן. גם קטונתי. רק אומר שחלקיק ממקור השפע הזה הוא השבת שלי.
אני לא שומרת אותה כדי לקבל שפע בגשמיות. לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! השבת היא השפע. אני לא שומרת אותה בשביל הגן עדן שיהיה לי אחרי ה 120. היא הגן עדן כאן ועכשיו, בכל שבת, ובכל יום בשבוע, שהשבת שולחת אליו את ברכתה. זה לא מעניין אותי כמה זוזים ארוויח או אפסיד בזכות או בגלל שמירת השבת שלי. כי אני משתדלת להתעסק עם מקור השפע, ושם הרבה יותר מעניין ומענג. בדרך כלל "תופעת הלוואי" של הצמדות למקור השפע, היא, איך לא, שפע, ברוחניות ו/או בגשמיות. כתבתי "תופעת לוואי" כי זה טריקי. אם נצמדת למקור השפע כדי לקבל שפע, איבדת את זה. פספסת את העיקר. כשבנאדם מזהה את מקור השפע, את מקור האור, את האור הכי גדול שיש בחיים שלו, הוא ממילא רוצה ללכת לשם. הוא לא חושב מה יצא לו מזה. הוא פשוט רוצה להיות שם. הוא פשוט מוצא את עצמו שם. גם אם הוא צריך לעשות ויתורים כואבים. הוא לא סופר אותם. הם נמסים באור.
זה לא פוסט שקורא לכם לשמור שבת. זה קצת יותר כללי מזה. על עיקר ותפל. אמת ושקר. מציאות והזיה. תכלית ואמצעי. ועל היכולת להבחין בינהם.
